מערכת יחסים נמדדת ברגעים המאתגרים של החיים
דוד הוא בן יחיד. אין לו אחים ואחיות.
כשהתחתנו, ההורים שלנו הציעו לנו לעשות ״הסכם ממון״ ולפתוח 2 חשבונות בנק נפרדים…
הדבר הזה לא היה נראה לי הגיוני …. (גם לא היום כמובן)
אבל…
היום, בתוך אמא, אני יכולה להבין את הרעיון שעומד מאחורי ״חשבונות בנק נפרדים״:
הרי כהורים, אנחנו דואגים לילדים שלנו, וכחלק מהדאגה, אנחנו לפעמים עוזרים להם כלכלית עם הון עצמי לדירה או הלוואה לרכב…
הרי לא חסרים דרכים לפנק את הילדים שלנו
ברגע שיש צד שלישי שנכנס לתמונה (במקרה הזה, זה בעל או אישה),
יכול להיות שתהיה לנו את הדאגה של
- ״מה יקרה עם הכסף שנתתי לבן/בת שלי?״
- ״האם הוא/היא ידע/תדע להתנהל?״
- ״האם הוא לא ישרוף את כל הכסף?״
אז בתור אימא, אני יכולה להבין את הנקודה. הרי אנחנו כהורים מחפשים להגן על הילדים שלנו…וזה די מובן מאליו.
אבל בתור רעיה, אני לא יכולה להבין את זה…לא יכולה לקבל את זה…
נסו לדמיין שאתם מקימים עסק בשותפות עם חבר יקר:
אתם תדרשו בצדק ש-
– כל ההחלטות יילקחו ביחד
– תהיה שקיפות מלאה בכל הקשור לניהול העסק
– חשבון הבנק יהיה משותף
אז זה בדיוק אותו הדבר ברגע שמתחתנים:
ברגע שאנחנו מקימים בית בישראל (או בכל מקום אחר בעצם ;- ) )
אנחנו בעצם מקים עסק לכל דבר, כאשר העסק הזה מונה בתוכו 2 שותפים מלאים: גבר ואישה.
כשותפים, אנחנו נפתח חשבון בנק אחד בלבד בשביל אותו עסק שהוא הבית שלנו.
בין הבוגרים שלנו, ישנם כאלה שהגיעו אלינו כאשר הם מנהלים 2 חשבונות בנק בנפרד.
הדבר הראשון שאני אומרת להם לעשות הוא לאחד את החשבונות לחשבון אחד בלבד.
והנה שאלה שיכולה לעלות: ״ומה עושים אם הבן/בת זוג לא יודע לשלוט על ההוצאות שלו?
מה עושים אם הוא מגהץ את הכרטיס אשראי בלי סוף?״
מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.
אז הנה התשובה שלי:
היום אנחנו כולנו מבינים שקניה ובזבזנות הינה מחלת התמכרות של ממש, סוג של תגובה לא רצונית למצב מסויים:
- אולי היא קונה כי היא מחפשת למשוך תשומת לב
- אולי הוא קונה כי הוא רוצה ״להיות מישהו״ בעיניי העולם…
- אולי כשהיא קונה את כמות המזון שהיא קונה, זה בגלל שהיא מפחדת שיחסר בבית…
ובגלל שזוהי מחלה, עלינו לטפל בה בצורה של גמילה, שינוי הרגלי צריכה ורכישת כלים פיננסים נכונים.
אם הבן/בת זוג לא יכול/ה להתמודד עם מחלת הקניה שלו/ה,
- על הבן/בת זוג שלו/ה לעשות את כל מה שביכולתו כדי לרפא אותו מאותה התמכרות;
- על הבן/בת זוג שלו/ה לדאוג לקבל את הכלים כדי להציל את המשפחה מהאסון הכלכלי שעתיד להגיע;
- על הבן/בת זוג שלו/ה לתפוס פיקוד ולשנות את כיוון הסירה, גם אם הצד ה״חולה מכור״ סקפטי ולא מסכים.
זו חובתו שלו – הוא אינו מכור ואינו חולה,
והוא יודע מה נכון לעשות!
עליו לעשות זאת!
באהבה,
