האם מקור הפרנסה שלך היא תשוקתך?
דוד נכנס לטכנאות שיניים כי אבא שלו היה טכנאי לפניו, ומבחינתו, זו הייתה האופציה הטובה ביותר להתחיל להרוויח כסף. המעבדה עמדה על רגליה, והכניסה כל חודש מה שחשבנו הייתה פרנסה יפה.
הוא לא חשב על כיוון אחר. הוא גם לא בדק משהו אחר. פשוט נכנס לשם וזהו.
אני אהבתי שפות ותמיד אמרו לי שיהיה נכון להדריך אנשים או קבוצות. בנוסף לכך הייתי אישה שקטה, מאד אימאית (אני עדיין אישה, אבל טיפה שונה ממה שהייתי באותם ימים ).
כך שלאחר תואר ראשון בשפה וספרות אנגלית, הדרך להוראה הייתה די סלולה: זה היה המקצוע שהסתדר הכי טוב עם גידול הילדים. כי היה לנו די ברור: דוד עומד להיות המפרנס העיקרי; ואני אהיה זו ש״משלימה הכנסה״, ומטפלת בכל מה שקשור לילדים ולבית. וזה היה בסדר גמור מבחינתי.
קריירה לא יכולה להיות אך ורק מקור לפרנסה.
קריירה חייבת להיות מקור לסיפוק, מקור לגדילה עצמית, להעצמה אישית.
כי זו הדרך היחידה שלכם לנצח לבנות לעצמכם הכנסה שתבטיח לכם ביטחון כלכלי ושקט נפשי.
בשתי המקרים, בחרנו את המקצועות שלנו כברירת מחדל מבלי לשאול יותר מדי שאלות. היינו צריכים להתחיל להתפרנס, וזה מה היה נראה לנו כדרך הטובה ביותר.
מה שמעניין הוא שאני לאחר שנתיים בהוראה, פרשתי.
אבל חייבים להתפרנס…חייבים להכניס כסף… ומה שקרה היה די מעניין…
- ניסיתי לעבוד בתרגומים, פשוט זה לא הלך;
- כשלמדתי קוסמטיקה, לאחר כמה שנים, העסק הלך ודעך;
- לאחר 18 חודשים בתיווך, לא היו שום עסקאות שנעשו.
אני לא חושבת שלא ״נתתי את המקסימום״ בכל מקצוע ומקצוע שנכנסתי אליו. על פי האופי המסור שלי, תמיד השקעתי את כל כולי. אבל מתישהו היה נדמה שהייתי מגיעה למן ״תקרת זכוכית״ שהייתה מגבילה אותי להתקדם יותר קדימה. כל פעם התקרה הייתה שונה, אך אם הייתי צריכה לסכם את כל המקרים לכמה מילים, הייתי פשוט אומרת ששום מקצוע שנגעתי בו אז לא היה שייך לייעוד שלי.
חיפשתי שוב ושוב ״לעשות כסף״.
ואף אחד לא יכול להאשים אותי: לימדו אותי שאני ״חייבת לעשות כסף״.
היום אני יודעת להגיד שנכנסתי לאותם משרות אך ורק כדי לעשות כסף. ולרצות לעשות כסף לא מספיק בהחלט כדי להגיע לעושר.
ופה נמצאת נוסחת הקסם:
אם אתם רוצים להרוויח הרבה כסף במקצוע שבחרתם, וזאת בלי שום קשר להיותכם עצמאי או שכיר, אתם חייבים חייבים חייבים לאהוב את מה שאתם עושים.
לא לאהוב ״בסדר״, לא להשלים עם מקום עבודה כי זה נוח עם התפקיד שלכם כאם עם הילדים, נוח כי זה קרוב לבית, או נוח כי באמת המשכורת במספיק טובה. לאהוב את העבודה ברמה שתתן לכם את הכוח לקום כל בוקר, ולהתמודד עם קשיים שיבואו בדרך – ויבואו בטוח; לאהוב ברמה שגם אם לא משלמים לכם כסף אתם ממשיכים לתת ערך לעולם למרות הכל.
אם אתם שכירים: אני מבטיחה לכם שכשאתם תיתנו את כל כולכם לעבודה, אתם מאד מהר תראו תגמול שלא ציפתם לו;
אם אתם עצמאיים – הגישה שאני דוגלת בה היא ״לפתור את בעית הלקוח״ ולא רק למכור לו בכל מחיר. כמובן שאתם תרצו לקחת על זה כסף, הרי אף אחד לא עובד בהתנדבות; אבל אתם לא רוצים למכור לכולם, אלא לפתור את הבעיות של אותם אנשים שבאו אליכם וביקשו עזרה.
סיפורו של סטיב ג׳בס מסכם יפה למדי את מה שאני חושבת. אנחנו כולנו מכירים את ״אפל״ כחברה מצליחה, שמגלגלת מיליוני דולרים כל שנה, ונותנת את הטון לעולם הטכנולוגי. אבל מעטים יודעים עד כמה קשה הייתה הדרך עד להצלחה. סטיב ג׳ובס פוטר מחברה שהוא בעצמו הקים. מה יכול להיות יותר קשה או מבזה? והוא מסביר:
״אני משוכנע שהדבר היחיד שגרם לי להמשיך בדרכי,
הייתה הידיעה שאני אוהב מה שאני עושה.״
לולא אהבתו למקצוע שלו, לתחושת השליחות שלו בעולם, הוא לא היה יכול להתמודד מול האתגרים שהחיים המקצועיים זימנו לו.
כדי להצליח בכל תחום שתתעסקו בו, אתם תצטרכו להשקיע ממוצע של 10.000 שעות עבודה על פי מחקרים. 10.000 שעות עבודה!
צריך להיות חולה נפש כדי לעבוד 10.000 בעבודה שלא אוהבים…
