כתוב את הכותרת כאן
כמה חיכינו לזה, והנה זה הגיע סוף סוף:
החופש שלנו ההורים מתחיל מחר 🙂
נכון, נוכל שוב פעם לנשום ולא לרוץ מאטרקציה לאטרקציה;
כבר לא יהיו את השאלה הזו: ״אמא, מה עושים היום?״
כמה יהיו שעות מסודרות של ארוחה-שיעורי בית-מקלחת-שינה…
אז איך זה תמיד תמיד תמיד יש לנו פרפרים בבטן לקראות כניסה ללימודים?
איך זה יש לנו טיפה התרגשות לא מוסברת…
הרי הם נכנסים לבית הספר ולא אנחנו… והם ״הרגו״ אותנו בחודשיים הללו…
אז איך זה?
אולי בגלל שאנחנו מתים מפחד שמה הם לא יסתדרו?
אני אישית תמיד דואגת שמה ״יצליחו להסתדר״; ולא משנה איפה הם יהיו…
בבית הספר, בתיכון, בצבא, בחיים…
רק שהם לא יעברו את הקשיים שאנחנו עברנו
(ועברנו המון קשיים כלכליים)…
אז כן, יש פרפרים בבטן, יש התרגשות, יש סוג חדש של לחץ בחזה…
אז מה אני עושה כדי ש״הכל יהיה בסדר״?
אני ממשיכה בדרכי וממשיכה בהחלטה שהייתה לי לפני 9 שנים:
״לשם, למינוס, ללחץ הכלכלי, לחובות, אני לא חוזרת! ואני אעשה את כל מה שניתן, כל מה שביכולתי כדי לא לחזור לשם!״
זו הייתה החלטה אז , זו החלטה היום!
זו החלטה שמנחה את החיים שלי.
וזו ההחלטה שנותנת לי את הנחת ואת הידיעה שהכל יהיה בסדר.
זו ההחלטה שמראה לי יום יום שגם להם, לאוצרים שלי יהיה בסדר
בבית הספר, בתיכון, בצבא, בחיים…
כי הם סופגים את המעשים שלנו,
הם מבינים מה נכון רק מלראות אותנו מתנהלים נכון!
כי זה סוג של גלגל: אם אנחנו נתנהל נכון, הם יתנהלו נכון,
ואם אנחנו לא נתנהל נכון, הם פשוט יקרסו כלכלית… כמו 80% מהאוכלוסיה…
אז כן, ההחלטה הזו היא זו שמעירה את החיים שלי… כמו מגדל אור!
ואז הפרפרים בבטן מתחלפים לצילצולים של שמחה!!
אני ודוד יודעים שבע״ה, הכל יהיה בסדר!
אנחנו מתחייבים לעשות את כל מה שניתן כדי שזה יקרה!
אוהבת מלא
בריגיט
נ.ב.: צירפתי לכם שיר מדהים שמלווה אותי כל שנה בתחילת שנת הלימודים!
