(וחבל, כי אז אפשר היה להחזיר ולקחת משהו אחר במקום)
כמה פעמים ביום אתם אומרים או אפילו חושבים לעצמכם: "אני אעשה את זה אחר כך", "אני אעשה את זה מחר", "אני אחכה לסוף השבוע" או עוד משפטים מהסוג הזה?
כמה פעמים אתם מוכרחים לעשות משהו דחוף, אבל רק רגע מסיימים לגלול את הפיד בפייסבוק, מסיימים שיחת טלפון עם חבר.ה, מכוונים שעון מעורר על "נודניק", כמה פעמים התחלתם לקרוא את המאמר הזה, עזבתם אותו ואמרתם לעצמכם: "אוי זה בדיוק בשבילי, אקרא את זה אחר כך"?
אם אתם מחייכים לעצמכם כשאתם קוראים שורות אלה, כנראה שאתם דחיינים.
ואנחנו בעד חיוכים, אבל אתם בטח יודעים שהרבה פעמים הדחיינות היא בעוכריכם ואתם נאלצים לשלם עליה מחיר כבד.

אז למה זה קורה?
דחיינות היא תופעה שכיחה מאוד בקרב בני האדם ובדרך כלל נוצרת כתוצאה מהעדפת פעולות שנוח, קל ונעים לנו לעשות על פעולות שאנחנו ממש לא אוהבים לעשות. דחיינות יכולה להתקשר גם לפרפקציוניזם או לחרדת ביצוע, שם היא משמשת כמנגנון הגנה מצוין שעוזר לנו להמנע מעימות פנימי שנגרם בעקבותיהם.
עמדתם היום במשימות שלכם? פרגנו לעצמכם במשהו מתוק, בבילוי זוגי, עשו משהו שעושה לכם טוב. חיזוקים חיוביים עוזרים לשמר את ההרגל. ואת זה למשל, יהיה לכם קל לעשות מבלי לדחות (:
בריגיט צרפתי
מה עושים?
ברור שבראש ובראשונה, הכל עניין בהחלטה שאתם צריכים לקחת. בלי החלטות אי אפשר להניע שינויים. הבנתם שזה מפריע לכם מספיק? שנמאס לכם? תחליטו שאתם מאמצים הרגלים שיעזרו לכם להפחית מהדחיינות. כמו רוב הדברים בחיים, גם פה אנחנו מתייחסים לכוחו של הרגל.
הרגל מעולה שסיגלתי הוא "חוק שתי הדקות": כל מה שלוקח לי פחות משתי דקות, אני לא דוחה! זה עוזר לי לתפוס שתי ציפורים במכה אחת – אני מסמנת "וי" על מטלה, והעובדה שהיא לקחה לי ככ מעט זמן מעבירה אותי מיד לזו שאחריה, שגם היא – לוקחת לי פחות משתי דקות.
אחרי שתיים-שלום מטלות כאלה, אני נכנסת למעין זרימה. ה"תקתוק" הזה מתקשר לתהליכים כימיים במוח, כמו הפרשת אדרנלין ודופמין, שמעוררים מוטיבציה להמשיך. כך אני מוצאת את עצמי ממלאת המון משימות תוך חצי שעה-שעה.
דרך נוספת לצמצם את תופעת הדחיינות היא החלטה: לא לשקר. מאוד מפתה לספר סיפור קורע לב שבגללו לא שילמנו את שכר הדירה, לא הגשנו עבודה בזמן, לא מילאנו משימות במשרד ועוד. אבל הקלות הזאת רק מחזקת את הדחיינות. ולכן, אל תשקרו, אל תמציאו ואל תתרצו. תהיו מוכנים להתמודד עם השלכות הדחיינות שלכם, תנו לעצמכם ליפול – רק ככה תלמדו.
ודבר אחרון – תנו לעצמכם פרסים!
